בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה באופן מוחלט ארבעה שוטרים שהואשמו במסגרת כתב האישום בהתעללות וגרימת חבלה בעינו של העצור ובשפיכת מים רותחים על כמה חלקים בגופו בעת שנחקר
"המסקנה היא כי יש להורות על זיכוי הנאשמים מכל המיוחס להם בכתב האישום", כתב השופט יואל עדן בהכרעת הדין שניתנה היום (ה').
במהלך הקראת הכרעת הדין השופט הטיל ספק לא פעם במהימנות טיעוניו של המתלונן כנגד ארבעת הנאשמים.
במקביל לכך, קבע השופט כי השוטרים צריכים להיות מזוכים שלא מחמת ספק על כך שהאירועים לא קרו במציאות, אלא משום ש"המסקנה הסבירה יותר", כהגדרתו של עדן, היא כי "האירועים הנטענים בכתב האישום לא אירעו כלל".
"לאחר בחינת הראיות וההתרשמות מהעדים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשמים כולם מכל המיוחס להם בכתב האישום. זיכוי זה, לאור חומר הראיות אשר הובא בפניי, אינו אך מחמת הספק. לאור מכלול הראיות סבירה יותר המסקנה כי האירועים הנטענים בכתב האישום לא אירעו כלל", קבע השופט בהכרעת הדין.
הוא הסביר כי מסקנתו בנויה על "מספר נדבכים", כהגדרתו.
"מסקנתי כי יש להורות על זיכוי הנאשמים מהמיוחס להם כוללת מספר נדבכים. תחילה, עדותו של המתלונן, אשר כאמור הינה מרכז ראיות התביעה, הינה עדות שאינה אמינה. ההתרשמות הישירה של בית המשפט מעדותו הארוכה של המתלונן, הינה כי אין מדובר בעדות מהימנה, העדות והתשובות אשר ניתנו במסגרתה, יוצרות תמונה של מגמתיות, ומקום בו אין אפשרות להשיב על קושי המוצג למתלונן בגרסתו או אל מול ראיות אחרות, ניתנות תשובות אשר אינן מניחות את הדעת, לשון המעטה.
מרכז הראיות עליהן מבקשת המאשימה להסתמך הינו בעדות המתלונן, ונטען כי קיימות ראיות ועדויות נוספות המחזקות אותה ושוללות טענות הנאשמים. על סמך עדותו הבלתי מהימנה של המתלונן לא ניתן לקבוע ממצא, ואין בפני ראיה או עדות אשר תחזק את גרסתו.
עדותו של המתלונן כוללת סתירות פנימיות, שינויי גרסה, וסתירות אל מול עדויות אחרות וראיות חיצוניות", ציין השופט והוסיף כי "בנוסף לכך קיימות גם ראיות פוזיטיביות השוללות הן את גרסת המתלונן והן את האפשרות כי האירוע ארע באותם זמנים כנטען". "עדות המתלונן, כפי שפורט לעיל, אינה מהימנה, מגמתית, כוללת סתירות פנימיות, סתירות חיצוניות אל מול ראיות אובייקטיביות ואל מול עדויות אחרות, והסברים אשר התבקשו לקשיים וסתירות העולים מעדותו ומגרסתו לא קיבלו הסבר מניח את הדעת", סיכם השופט.
במקביל, מתח עדן ביקורת חריפה על התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).
"אני מוצא בעייתיות בהתנהלות היחידה החוקרת במח"ש בתיק זה. בעייתיות זו הינה בכמה מישורים, ומהעדויות והמוצגים אשר הובאו בפני ביחס לחקירה זו, עולה תמונה בעייתית ומדאיגה", קבע.
הוא הוסיף כי "חלק מהחקירה, בפרט בעניינו של נאשם 2, הינו בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב – 2002, הסכם עד מדינה נכרת בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, גם אילו ניתן היה לומר שאין מדובר בהסכם עד מדינה, הרי שמדובר בהסכם אשר יש בו הטבה עם חשוד על מנת שיעיד כנגד חשוד אחר, והחשיבות של התיעוד והנוהל התקין בביצוע מעשה זה, אינו נופל בחשיבותו מעד מדינה, ובנוסף, ככלל ההפסקות בחקירה אינן מתועדות כראוי, למעט מזכרים תמציתיים, המעלים סימני שאלה, ואין זה ברור מדוע כל השיחות הקשורות בהצעות כאלה ואחרות או הבטחות כאלה ואחרות לנחקרים, אינן מוקלטות ואינן מבוצעות בחדר החקירות", קבע השופט שהורה על העברת העתק הכרעת הדין שכתב תועבר לעיון היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, "על מנת להביא זאת לתשומת ליבו".
עו"ד אבי חימי, שייצג את אחד השוטרים הנאשמים, אורן אליהו סבג, מסר בשיחה עם אתר "המומלצים" כי הוא "שמח שאנחנו חיים במדינה שבה בתי המשפט פוסקים בצדק ורק על-פי הראיות. התוצאה מתחייבת. לצערי, לאורך כל הדרך מח"ש נהגו באופן לא הוגן".
ממח"ש נמסר בתגובה בעקבות הכרעת הדין כי "אין מנוס מלשקול הגשת ערעור", כהגדרתם.
"בעקבות התפתחויות מהימים האחרונים, שכללו פעולות חקירה וגביית עדויות משמעותיות הנוגעות לליבת המחלוקת, עדויות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעת הדין, סברה מח"ש כי ראוי שבית המשפט ייחשף לראיות אלה בטרם יכריע את הדין. בית המשפט לא מצא מקום לאפשר מיצוי בירור הדברים והחליט לזכות את הנאשמים ואף שפט לחומרה את היחידה החוקרת, כל זאת כשהוא מחליט להימנע מלאפשר לעצמו להיחשף לחומר ראיות הכולל עדויות ישירות על הארוע ובלא לאפשר מיצוי מלא של בירור האמת. בנסיבות אלה, אין מנוס מלשקול הגשת ערעור על מנת להבטיח שלא נפלה שגגה בפסק הדין, שתוצאתה עלולה להיות אי-בירור האמת והסקת מסקנות נמהרות לגבי המתלונן, העדים והחוקרים בטרם עת", הדגישו שם.
יצויין כי תוך כדי הקראת הכרעת הדין, המתלונן קם והטיח בפני השופט "מעניין כמה הם שילמו לך" ולאחר מכן הוסיף ואמר לו "מתחילת הדיון אתה היית נגדנו".
נוכח הדברים, הדיון הופסק והתחדש לאחר שמשמר בתי המשפט היה מצוי באולם ומנע מהמתלונן להיכנס לאולם לבית המשפט. בסיכום דבריו החליט השופט שלא ינקטו צעדים נוכח הדברים ו"לא בלי התלבטות", כהגדרתו.