תביעה: נשלחה שוב ושוב למעקב – עד שמתה

תביעה: נשלחה שוב ושוב למעקב – עד שמתה

אישה הגיעה עם גוש בריאות לבילינסון, אך בבית החולים הסתפקו במעקב. לאחר שלוש שנות מעקב, החולה נפטרה מסרטן

עוה”ד פייל וקוריאט הגישו לאחרונה תביעה לפיצויים נגד ביה”ח בילינסון על סך 2.5 מיליון שקלים. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב. עדיין לא הוגש כתב הגנה.

בתביעה נטען כי תושבת המרכז היתה במעקב במרפאת הריאות בבית החולים בילינסון על רקע מחלת הריאות החסימתית ממנה סבלה. במהלך המעקב הודגמה בבדיקת CT קשרית (גוש) בקוטר 10 מ”מ, עם מאפיינים המחשידים לממאירות (גבולות בלתי סדירים וסמיכות מעורבת). הרופאים, אשר ידעו על גורמי הסיכון להתפתחות סרטן ריאה אצל האישה, המליצו על מעקב אחר הגוש, ביצוע CT נוסף לאחר כחודש וביקורת. כחודשיים לאחר מכן עברה האישה בדיקת CT ביקורת, שהדגימה שינוי במרקם הממצא בריאותיה, אשר היה אמור להעלות החשד לממאירות, אך חרף כך המליצו הרופאים על המשך מעקב בלבד ובדיקת CT כעבור 6 חודשים. כך מתואר בתביעה כיצד שבה האישה שוב ושוב לביקורות במרפאת הריאות בבילינסון, כשממצאי הבדיקות הדגימו שינויים הולכים וגוברים במרקם הממצא ובגודלו, אשר היו צריכים להעלות חשד משמעותי לממאירות.

רק כשלוש שנים לאחר שחלה גדילה משמעותית וחדה בממצא, צוות בית החולים נאות להפנות את האישה לביופסיה. בביופסיה, שנערכה כחודש לאחר מכן נמצאו תאים ממאירים מסוג סרטן בלוטי, וגוש בריאה הימנית התחתונה.
לאור הממצאים עברה האישה כריתה של האונה הימנית התחתונה של הריאה במרכז הרפואי שיבא תל השומר. בבדיקה הפתולוגית נמצא גידול בקוטר של כ-25 מ”מ. לאחר הניתוח, עיין הצוות המטפל בשיבא בבדיקות ה-CT שבוצעו בשנים שקדמו לניתוח ורשמו בסיכומם: “הממצא היה קיים בבדיקות מהשנים 2011-2012, אך היה קטן יותר ופחות סמיך, ובעצם היה מקום לביצוע הבירור כבר ב-2011”. בדיון שנערך לאחר הניתוח, הוחלט כי בשל הרושם לכריתה שלמה של הגידול בניתוח, אין צורך בטיפול משלים. לכן הוחלט על המשך מעקב במרפאת הריאות בבית החולים.

עו"ד דוד פייל | צילום רן כליף
עו”ד דוד פייל | צילום רן כליף

כחודשיים בלבד לאחר הניתוח – בוצעה בדיקת CT נוספת, שהדגימה בלוטות לימפה מוגדלות בשער הריאה הימנית, ובהמשך מצבה הבריאותי של האישה החמיר, והיא אובחנה כסובלת מסרטן מפושט והופנתה בדחיפות לטיפול קרינתי וכימותרפי. למרות הטיפול האגרסיבי, היא נפטרה ממחלתה בגיל 59, כשלוש שנים לאחר שהגיעה לבית החולים עם ממצא בריאה שחייב בירור.

ד”ר מרדכי יגלה, מנהל מכון הריאות ברמב”ם וד”ר דוד אדלמן, אונקולוג בכיר בבית החולים הדסה בחנו את המקרה מטעם התביעה, וקבעו בחוות דעתם כי פעולת צוות בית החולים בילינסון לא עמדה בקנה אחד עם הפרקטיקה המקובלת ברפואה, והובילה לשיהוי בן 3 שנים באבחון מחלתה – פרק זמן במהלכו המחלה התפשטה וגרמה למותה המהיר של האישה בטרם עת.

לדברי ד”ר יגלה וד”ר אדלמן, שינויי המרקם של הגוש היו אמורים להדליק נורות אזהרה בקרב הצוות הרפואי, ובנוסף, התקיימו אצלה גורמי סיכון משמעותיים, אשר הגדילו את הסיכון לממאירות הגוש: גילה המתקדם, העישון לאורך עשרות שנים, מחלת ריאה חסימתית וממצא מעל 8 מ”מ. “לפיכך” קבעו ד”ר יגלה וד”ר אדלמן, כבר ב-2010 היה מקום לחשוד בממאירות הגוש ולהפנות את המנוחה להמשך בירור”.

לדבריהם, לו הייתה מופנית המטופלת לביופסיה כבר בשנה הראשונה לתלונותיה, ואף בשנה לאחר מכן, הגוש היה מאובחן כממאיר בטרם שלח גרורות, וניתן היה להסתפק בכריתה מקומית שלו. עוד קבעו המומחים שאילו מחלת הסרטן של המנוחה היתה מאובחנת באותה עת, סיכויי ההחלמה שלה היו גבוהים – ועומדים על יותר מ-90%.


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *