השופטת קבעה בהחלטה: "מדובר על דפוס התנהגות של הנאשם אשר ניצל את היותו שוטר"
בית המשפט השלום בנצרת, הרשיע שוטר לשעבר, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, באוגוסט 2013, השוטר שנהג ברכבו הפרטי, נדהם כאשר נהג קטנוע עקף אותו בפראות תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. הנאשם הסיט את רכבו ודחק את המתלונן לשול הכביש, פגע בקטנוע של המתלונן וחסם את נתיב הנסיעה, עד אשר המתלונן נאלץ לעצור את הקטנוע שלו.
לאחר ששני כלי הרכב נעצרו, ובעודו יושב ברכב, שלף הנאשם אקדח, דרך אותו וכיוונו לעבר רוכב הקטנוע, שהחל לברוח. הנאשם יצא מהרכב, הצמיד את רוכב הקטנוע למעקה הבטיחות, היכה אותו באגרוף ודחף אותו מעבר למעקה הבטיחות, כל זאת כשהוא עדיין מחזיק באקדח. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות ברגליו ובידו הימנית.
השוטר שבינתיים הודח מהמשטרה, הכחיש את המיוחס לו. אלא שבית המשפט קבע כי עדותו של המתלונן עקבית, מפורטת ומהימנה וכי גרסתו של הנאשם אינה אמינה, רצופה סתירות פנימיות ואף אינה מתיישבת עם הראיות הקיימות בתיק ועם ההיגיון הבריא והשכל הישר.
בית המשפט אף קבע כי כאשר השוטרים הגיעו לשטח קיבל הנאשם יחס מועדף וזאת מעצם היותו שוטר, הגם שבמועד האירוע לא היה בתפקיד ולאירוע לא היה כל קשר לתפקידו כשוטר. השופטת לילי יונג-גפר, כתבה בהחלטתה: "מדובר, איפוא, על דפוס התנהגות של הנאשם אשר ניצל את היותו שוטר- הן בהזעקת המשטרה והן ברישום הדוח, על אף שהיה אמור להיות בר פלוגתא שווה זכויות עם המתלונן".