השופט של רומן זדורוב לא מתחרט

השופט של רומן זדורוב לא מתחרט
"חזקת החפות גוברת על דעת הרוב". שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר
צילום: Oyoyoy, וויקיפדיה

שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר : “חזקת החפות גוברת על דעת הרוב”

“חזקת החפות גוברת על דעת הרוב”. כך הדגיש שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר שזיכה את רומן זדוררוב בדעת מיעוט, במסגרת פאנל בכנס עורכי הדין באילת, אותו הנחה עורך הדין אבי חימי.

“לעניות דעתי, אמון הציבור יגבר אם תאומץ גישה שמזכה נאשם בגלל דעת מיעוט – ולו גם בשל שופט אחד. עקרון הרוב לא יכול לגבור על חזקת החפות, שהוא עקרון היסוד במשפט הפלילי”, הוסיף דנציגר אתמול (ב’) במסגרת הפאנל.

הפאנל נערך תחת הכותרת “האם דעת מיעוט יוצרת ספק סביר?”.

כזכור, דנציגר, היה זה שזיכה בדעת מיעוט את רומן זדורוב מאשמת רציחתה של תאיר ראדה ז”ל וזאת מחמת הספק.

מנחה הפאנל. עו"ד אבי חימי| צילום: ויקיפדיה
מנחה הפאנל. עו”ד אבי חימי| צילום: וויקיפדיה

שאלת דעת המיעוט וזיכוי במשפט בעקבותיה עלתה בהצעת חוק של ח”כ רוויטל סוויד (המחנה הציוני), הקובעת כי בתיק רצח ניתן להרשיע אדם רק אם השופטים החליטו על כך פה אחד.

בפסק הדין בערעורו של זדורוב, קבע דנציגר כי “המסקנה העולה מניתוח הראיות היא כי לכאורה קיימת תשתית ראייתית המאפשרת את הותרת הרשעת המערער על כנה, על יסוד הודאותיו. ואולם, בכך לא די. אף אם מתקיימת במקרה נתון הדרישה הראייתית בדבר קיומו של ‘דבר מה נוסף’, שהיא דרישה הכרחית לצורך הרשעת נאשם על בסיס הודאתו, עדיין מוקנה לבית המשפט שיקול הדעת אם להרשיע את הנאשם או שמא לזכותו. אכן, גם אם בית המשפט השתכנע כי לכאורה קיימת תשתית ראייתית המאפשרת את הרשעת הנאשם, עליו לשאול עצמו אם תשתית זו מותירה בכל זאת ספק סביר באשמת הנאשם, שאז מוטלת עליו החובה לזכותו”.

“ברגע האמת השיפוטי, בו עלי להכריע אם לדחות את ערעורו של המערער או שמא לקבלו, בחרתי שלא לאמץ גישה זו, שלכאורה מציעה היא לשופט פתרון קל וחלק יתר על המידה. בסופו של יום, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות ושבתי ובחנתי אותו, ולאחר שנטרלתי את ‘רעשי הרקע’ שאפפו את התיק, לרבות הסיקור התקשורתי המסיבי, אם לא חסר התקדים בהיקפו, לו זכתה פרשה זו, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את המערער. אני סבור כי למרות קיומה של תשתית מפלילה ביותר, נותר ספק סביר באשמתו. ואולם, אטעים כבר עתה כי מדובר בזיכוי מחמת הספק, זיכוי שהוא כ’פסע’ מהרשעה”, קבע דנציגר במסגרת פסק הדין.

לפסק הדין המלא לחץ כאן


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *